ג'ובאני אודיטורה דה פירנזה

"אני הוא ג'ובאני אודיטורה, וכמו אבותיי לפניי, אני מתנקש."
―ג'ובאני אודיטורה, 1476.

ג'ובאני אודיטורה דה פירנזה.

ג'ובאני אודיטורה דה פירנזה (3 במאי 1436 - דצמבר 1476) היה אציל טוסקני שהתמקם בפירנזה, וראש בית אודיטורה בעיר זו. הוא היה חבר בכיר של הענף האיטלקי של מסדר המתנקשים. בנקאי שעבד אצל לורנזו דה מדיצ'י, זהותו האמיתית של ג'ובאני כמתנקש היתה ידועה רק למספר מועט של אנשים. גדל ואומן ביחד עם אחיו הבכור מריו, ג'ובאני היה מודע למסדר הטמפלרים כמעט כל חייו.

ג'ובאני היה בעלה של מריה, בת למשפחת מוזי בפירנזה, ואביהם של פדריקו, אציו, קלאודיה ופטרוציו אודיטורה. הוא היה מעוניין בלאמן את ילדיו בדרכי המתנקשים, אך הספיק לאמן רק את פדריקו בזמן מותו.

ג'ובאני הוצא להורג בתלייה, בדצמבר 1476, על ידי חברו הקרוב אוברטו אלברטי, תחת השפעת הטמפלרים ומנהיגם, הגראנד מאסטר רודריגו בורג'ה, לאחר שאיים על ניסיונם להביא שלטון טמפלרי על פירנזה.

ג'ובאני היה אב קדמון של דזמונד מיילס וקליי קאקזמארק.

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

סמל בית אודיטורה.

ג'ובאני אודיטורה נולד במונטריג'יוני שבטוסקנה ב3 במאי של שנת 1436, כנכד של רנאטו אודיטורה ונינו של דומניקו אוידטורה. הוא היה אחיו הצעיר של מריו אודיטורה בשנתיים. מגיל צעיר מאוד גם ג'ובאני וגם מריו אומנו על פי דרכי המתנקשים, ושניהם נועדו להיות המנהיגים של מונטריג'יוני.

בנוסף לאימונים הרגילים בלחימה והלימודים להנהגת מונטריג'וני, ג'ובאני גם למד כיצד להיות בנקאי בנוסף למקצועות אחרים, ועם הזמן החל להראות עניין במקצוע הבנקאות ובחיים שלווים. בשלב מסוים בחייו, ג'ובאני חקר את קריפטת משפחת אודיטורה - מקום משכבו של דומניקו. לאחר חקר הקריפטה, ג'ובאני החל לחשוב על עזיבת מונטריג'יוני למען קריירת בנקאות מחוץ לטוסקנה, עד שלבסוף החליט לעזוב לפירנזה.

חיים בפירנזה

"אנחנו האודיטורה דה פירנזה. ואנחנו מתנקשים."
―ג'ובאני אאודיטורה.

ג'ובאני עוזב את מונטריג'וני.

בראשית שנות החמישים של המאה ה-15, ג'ובאני, אז בקושי נער בן 14-16, החליט לעזוב את מונטריג'יוני למען קריירת בנקאות בפירנזה, בשל רצונו לחיות חיים שלווים לעומת אחיו מריו שאהב את התשוקה של להיות בקרב; השניים גם נהגו להחליף מכתבים לאחר עזיבתו של ג'ובאני, אך הפסיקו לאחר שנת 1458, ומאז מריו ראה את משפחתו לעיתים נדירות.

ג'ובאני הצטרף בפירנזה לאילריו אודיטורה, הגונפאלונייר של פירנזה וחבר קרוב של שליט העיר, קוזימו דה מדיצ'י. בשנת 1452 ג'ובאני פגש את מריה דה מוזי, אצילה פלורנטינית ובת למשפחת מוזי המשפיעה. השניים התאהבו ולבסוף התחתנו באותה שנה, כג'ובאני היה בן 16 ומריה בת 20. לאחר נישואיהם, ג'ובאני גילה למריה על הסוד שלו בתור מתנקש, וזו גם הצטרפה למסדר ועזרה לו לשמור על סודם כמתנקשים.

בשלב כלשהו בין 1450 ל-1459, ג'ובאני פגש לראשונה את לורנזו דה מדיצ'י, נכדו של קוזימו. לורנזו, אז היה עוד ילד, נפל לתוך נהר הארנו, והיה טובע לולא אם ג'ובאני לא היה קופץ לנהר ומושיטו מהמים. אירוע זה החל את החברות בין האאודיטורה למדיצ'י, וג'ובאני נשכר לעבוד בתור בנקאי אצל לורנזו.

בשנת 1454, ג'ובאני גם עזר לחברים של המסדר עם תכריך העדן, לאחר שמריו מצא את פיסת העדן הזאת מתחת למונטריג'יוני. מריו זימן את אחיו כדי שיעזור לו עם התכריך. ג'ובאני העביר את התכריך רחוק ככל האפשר ממונטריג'יוני, לשמירה תחת המסדר.

ג'ובאני מחזיק את אציו ביום היוולדו.

לאחר ארבע שנות נישואים, בנם הבכור של ג'ובאני ומריה, פדריקו, נולד. שנתיים מאוחר יותר נולד בנם השני, אציו. ג'ובאני איחר ללידה של אציו אך כאשר הגיע, הוא לקח את התינוק הרך וזרק לו מספר מילות עידוד שגרמו לאציו לבכות ולהתנועע, שבתגובה גרמו לג'ובאני לקרוא לו "לוחם". לאחר אציו, לג'ובאני ולמריה נולדו עוד שני ילדים, קלאודיה בשנת 1461, ופטרוציו בשנת 1463.

בשנת 1471, ג'ובאני, לאחר שהציל את בנק ליאון של בית מדיצ'י מפשיטת רגל, הצליח להביא לתמיכת בנק המדיצ'י בידי האפיפיור. ג'ובאני גילה ללורנזו שהוא מתנקש והחל לבצע מספר עבודות בשבילו. לורנזו, אסיר תודה לג'ובאני, העניק לו את הפלאצו אודיטורה, שבו התמקמו ג'ובאני ומשפחתו בשנת 1473. ג'ובאני גם פגש את אוברטו אלברטי, וגם לו גילה את סודו כמתנקש.

בשלב מסוים לפני שנת 1476, ג'ובאני גילה את עצם היותו מתנקש לבנו הבכור, פדריקו, והחל לאמן אותו כדי שימשיך את דרכו; פדריקו השלים את אימוניו כבר בשנת 1476, ונהג ללמד את אציו כישורי ריצה חופשית מסוימים. ג'ובאני ראה באציו כמי שימשיך את דרכו בתור בנקאי, והציב אותה ללימודים תחת הבנקאי הידוע ג'ובאני טורנאבואני.

ג'ובאני גם שימש כסנגור של קורטזנית העונה לשם פאולה - אחותה של משרתת בית אודיטורה, אנטה - לאחר שרצחה שומר והצליח לזכתה במשפט תוך טענה שפאולה ביצעה את המעשה תוך הגנה עצמית. לאחר המשפט, פאולה הצטרפה למתנקשים והבטיחה לעזור למשפחתו של ג'ובאני במידה והגרוע מכל יקרה.

ההתנקשות בדוכאס מילאנו

אוברטו: "מה שמעת, ג'ובאני?"
ג'ובאני: "שמועות. על אירוע חשוב שיגרום להעברת כוח."
―אוברטו וג'ובאני משוחחים על תוכניתו של רודריגו.

בדצמבר 1476, ג'ובאני עקב אחר רודריגו בורג'ה, הגראנד מאסטר הנוכחי של הטמפלרים, לאחר שאיתר אותו הולך ברחובות פירנזה. הוא תקף את הגראנד מאסטר ואנשיו, והצליח להביס ולהרוג שניים מהם. בורג'ה הצליח לברוח, אך ג'ובאני לכד את אחרון אנשיו של רודריגו ולקח אותו לעינויים על ידי אוברטו ולורנזו.

תחת עינויים, האיש גילה שגלאצו מריה ספורצה, דוכאס מילאן, עומד לההרג על ידי הטמפלרים ביום סנטו סטפנו - ה26 בחודש. ג'ובאני מיהר להגיע למקום בו תושבי מילאן התאגדו ביחד עם הדוכאס, שנפגש עם ג'ובאני אנדריאה לאמפוגנאני - אחד מהטמפלרים המתנקשים.

ג'ובאני נלחם ברוצחי דוכאס מילאן.

ג'ובאני עשה את דרכו במהירות לספורצה, בתקווה למנוע את האסון שיפגע בכוחן של פירנזה ומילאן, אך למרבה הצער, ההתנקשות הצליחה והדוכאס מת מדקירות בגופו. ג'ובאני עזר לרסן את התוקפים בזמן ששומרי הדוכאס רדפו אחר לאמפוגנאני. אחד השומרים תפס את לאמפוגנאני, ולמרות בקשתו של ג'ובאני להשאיר אותו בחיים, השומר הרג את הטמפלר. ג'ובאני בדק את גופתו של הטמפלר ומצא מטבעות ונציאנים.

בחזרתו הביתה, ג'ובאני מצא את אציו ופדריקו משחקים שחמט עם מריה בתור צופה. לאחר שנתן לאציו עצה כיצד להיות שחקן טוב יותר, ג'ובאני התאבל בפרטיות על מותו של הדוכאס, וכיצד המדיצ'י איבדו כוח עם מותו של בעל ברית חשוב. כעת עם מטרה לעצור את בורג'ה מלפגוע במדיצ'י, ג'ובאני החליט לעזוב לונציה בחיפוש אחר רודריגו.

מרדף אחר בורג'ה

ג'ובאני בוונציה.

ג'ובאני הגיע לונציה, והתגנב לבזיליקת סן מרקו. בבזיליקה, ג'ובאני צוטט לפגישה בין מרקו בארבאריגו ודודנו סילביו, לבין שליח. השניים הורו לשליח להביא מכתב למאסטר שלהם ברומא. ג'ובאני תקף והביס את השליח, מנסה להוציא מידע ממנו, אך השליח סירב להוציא מילה ומת מדקירה בגרונו על ידי הלהב החבוי של ג'ובאני. למרות כי לא מצא מידע לגבי בורג'ה, ג'ובאני שם לב לסמל בית בארבאריגו על המכתב, וחזר לפירנזה.

בפירנזה, ג'ובאני נפגש עם לורנזו ואוברטו לשוחח על המכתב, שהתגלה להיות מקודד. בלילה של אותו יום, גו'באני זומן לפגישה נוספת עם לורנזו ואוברטו. לפני שעזב, מריה הזכירה לבעלה שאציו, שהסתתר מאחורי ערמת שחת, החל לחשוד בעובדה שג'ובאני החל לעזוה לעיתים תכופות בלילה. ג'ובאני הבטיח לאשתו שהוא ידבר עם אציו בהזדמנות הראשונה.

ג'ובאני עם לורנזו ואוברטו.

בפגישה, אוברטו טען בשקר שהאב אנטוניו מאפיי לא הצליח לקודד את המכתב, ושהאפשרות היחידה שעומדת לפני ג'ובאני היא להעביר את המכתב בכוחות עצמו. ג'ובאני הסכים, ועזב לרומא עם עותק של המכתב.

ברומא, ג'ובאני העביר את המכתב, ועקב אחריו עד שהגיע לידיו של רודריגו בורג'ה. ג'ובאני עקב אחר רודריגו עד לבזיליקת סן פייטרו, ושם הם החליפו לבסוף מילים. רודריגו הביע את הכבוד שרכש לג'ובאני והציע לו מקום מכובד במסדר הטמפלרים, כדי שיוכל לחיות ולראות את "עולם חדש".

ג'ובאני, לאחר שנפצע מסכין הטלה בידי רודריגו.

ג'ובאני סירב, ורודריגו הגיב על ידי שליחת כמה מאנשיו לחסל את ג'ובאני. למרות כי היה במיעוט מספרי, ג'ובאני הצליח להביס את כל התוקפים, אך רודריגו זרק סכין לעברו, שפגע לג'ובאני בחזה ופצע אותו אנושות מכדי להמשיך לרדוף אחר בורג'ה, שברח מהאזור.

ג'ובאני חזר לביתו בפירנזה, שם אישתו טיפלה בפצעיו. בזמן הטיפול, ג'ובאני הביע דאגה שרציחתו של הדוכאס היא למעשה רק ההתחלה של מזימה גדולה יותר. לפני שיכל להמשיך, ג'ובאני נקטע על ידי בנו פדריקו, שגילה ששומרים חמושים נמצאים בפתח הבית. ג'ובאני ביקש מבנו להשיג לו זמן, בעוד שג'ובאני יצא דרך מעבר סודי לרחובות פירנזה.

בגידה והוצאה להורג

"אתה הבוגד, אוברטו ― ואחד מהם. אתה אולי תיקח את חיינו היום, אבל אנחנו ניקח את שלך בתגובה, אני נשבע! אנחנו―!"
―מילותיו האחרונות של ג'ובאני, לפני שנתלה.

ג'ובאני משוחח עם אציו, ביום של הבגידה.

ימים ספורים לאחר האירוע, ג'ובאני מצא הוכחה לכך שפרנצ'סקו דה פאצי, חבר בבית פאצי, ביצע רצח. כתוצאה מכך, בנו של פרנצ'סקו, ויירי, פיתח יריבות מרה עם בנו של ג'ובאני, אציו.

לאחר עימות רחוב בין אציו וויירי בפונטה וצ'יו, ג'ובאני נזף בבנו על ההתנהגות שלו, אך שינה את מצב רוחו ואמר כי אציו מזכיר לו את עצמו בשנותיו המוקדמות. ג'ובאני אז ביקש מאציו להעביר מכתב ללורנזו, אבל הופתע לגלות שלורנזו לא היה בביתו. בכל מקרה, ג'ובאני ביקש מאציו להבעיר מכתבים נוספים.

בזמן שאציו היה מחוץ לבית, שומרים חמושים שנשלחו על ידי אוברטו פרצו בפתאומיות לפלאצו אודיטורה. השומרים עצרו את ג'ובאני ואת שני בניו ולקחו אותם למעצר במגדל פיאזה דלה סיגנוריה.

אציו, שגילה את דבר המעצר, טיפס על המגדל כדי להפגש עם אביו. ג'ובאני אמר לאציו לקחת את כל מה שימצא בתיבה קטנה שממוקמת בחדר סודי בבית מאחורי האח, ולקחת את ההוכחה לגבי פרנצ'סקו. אציו מצא את התיבה, לבש את בגדי המתנקש של אביו, ולקח את המכתב לאוברטו.

ג'ובאני ושניים מילדיו ביום התלייה.

ביום למחרת, ג'ובאני היה מופתע למצוא את אוברטו לצד רודריגו, והעלמותה של ההוכחה בידי אוברטו. עם העדר ההוכחה, אוברטו שפט את ג'ובאני ובניו וציווה עליהם עונש מוות. אציו המבוהל, שראה את המתרחש מרחוק, קרא בקול שאוברטו שיקר, וניסה למנוע את תלייתו של אביו ושני אחיו, אך נכשל. בעצת אחד מחבריו של אביו, גנב שצפה במתרחש, אציו ברח מהמקום.

שעות ספורות לאחר מיכן, גופותיהם של ג'ובאני ובניו הוסרו ונועדו להזרק לנהר הארנו. אציו הצליח להחזיר את גופות ג'ובאני, פדריקו ופטרוציו, ונתן להם קבורה מכובדת על ידי שליחת הגופות על סירה בוערת.

מורשת

"בניי היקרים, שמיים אפלים עולים על פני פירנזה והזמן קצר. האויב קרוב יותר משחשבתי. עכשיו, הקרב האחרון עומד להתחיל כל אדם הוא בן תמותה, כל החיים קשורים לסוף אבל דברים מסוימים לא ישתנו. פדריקו ואציו, בניי, תמיד זכרו: אנחנו האודיטורה דה פירנזה, ואנחנו מתנקשים."
―ג'ובאני אודיטורה.

למרות מותו, למעשיו של ג'ובאני היו השלכות רבות על קרוביו ששרדו, במיוחד בנו השני, אציו.

אציו משיג את גלימת המתנקש והלהב החבוי של ג'ובאני.

בידיעה מה עתיד לקרות עם יהיה שינוי חד בתוכניותיו, ג'ובאני סידר שהמשרתת הביתית שלו, אנטה, תיקח את אשתו ואת ביתו למקום מגוריה של אחותה, פאולה. פאולה, אותה ג'ובאני הציל במשפט והכיר אותה למסדר המתנקשים, נתנה למריה ולקלאודיה מקום מגורים זמני בפאב שלה בזמן שהיא לימדה את אציו כישורי הישרדות בסיסיים. בעזרת כישורים אלו, אציו נקם באוברטו אלברטי על בגידתו - נקודת ציון לתחילת מסע הנקמה בן 23 השנים של אציו.

כאשר אציו הגיע לראשונה למונטריג'וני, דודו, מריו, היה מופתע לגלות שג'ובאני לא סיפר לאציו דבר על עצם היותו מתנקש ובית אודיטורה נאמן למסדר. למרות זאת, אציו החליט כמעט מיידית לקחת את המשך עבודתו של ג'ובאני , שכללה איסוף דפי קודקס והפלת שלטונות טמפלרים באיטליה. אציו יצא למסע נקמה בו הוא התנקש בחייהם של כל הטמפלרים שהיה להם יד בתלייתו של ג'ובאני.

אציו גם המשיך לרדוף אחר רודריגו בורג'ה, ולמרות מספר עימותים, לא הצליח להרגו. בדצמבר 1499, 23 שנים לאחר תלייתם של ג'ובאני, פדריקו ופטרוציו, אציו סוף כל סוף הצילח להתמודד ולהביס את בורג'ה, אך החליט לחוס על חייו, בידיעה שהריגתו לא תחזיר את אביו ושני אחיו לחיים.

בשנת 1510, אציו מצא מכתב שגו'באני כתב בשנת 1458, שבו ג'ובאני תיאר את הספריה של המנטור אלטאיר איבן לא'אחד. המכתב גרם לאציו לעזוב למסייף ולקונסטנטינופול בחיפוש אחר ידע והעבר האבוד של המתנקשים. בסוף המסע, 1512, אציו החליט לפרוש מחייו כמתנקש ולהתמקם בטוסקנה.

אישיות ומאפיינים

"יגיע יום שבו אנשים לא יבגדו יותר אחד בשני. וביום זה, אנו נראה למה האנושות באמת מסוגלת."
―ג'ובאני אודיטורה.

ג'ובאני הולך על גגות פירנזה.

ג'ובאני ואחיו, מריו, שניהם אומנו מלידה בדרכי מסדר המתנקשים. למרות הקרבה המשפחתית ויחס חם אחד לשני, השניים לבסוף התפצלו כל אחד לדרכו, וזאת בגלל היבטים פילוסופים על החיים, שגרמו לג'ובאני לעזוב את עיר מולדתו כאשר עוד היה נער.

ג'ובאני, שאומן להיות בנקאי, קיווה לחיים שקטים יותר, בזמן שמריו רצה חיים מלאי פעולה וקרבות. השוני הזה לבסוף הפריד את האחים וגרם לאיבוד קשר עד למצב שאציו לא ידע מי זה בדיוק דודו עד שהגיע אל מונטריג'וני בשנת 1476.

ג'ובאני מבקש מפדריקו להגן על המשפחה.

הפיצול גרם גם לשוני כיצד ג'ובאני חינך את ילדיו, ולמעט בנו הבכור פדריקו, אף אחד מילדיו לא ידע על סודו של ג'ובאני בזמן תלייתו בשנת 1476. למרות שילדיו לא היו מודעים לחייו של ג'ובאני כמתנקש, הוא נתן לאחרים לדעת על סודותיו, אלו שעליהם סמך לחלוטין. בין האנשים שידעו על סודו כמתנקש היו לורנזו דה מדיצ'י וחברים רבים בגילדות הגנבים והקורטזנות. גם אשתו מריה ידעה על סודו של ג'ובאני.

ג'ובאני, למרות ששמר בסוד על טבעו כמתנקש, תכנן כבר לאמן אותם בדרכי המסדר. בזמן מותו, ג'ובאני כבר אימן את בנו בכורו, פדריקו, את דרכי המתנקשים, ותכנן להתחיל לאמן את אציו באותו זמן. ג'ובאני היה אב נוקשה שציפה לסדר מילדיו, אך בכל זאת היה אבא אוהב שפינק את ילדיו, וראה בכל אחד מהם, במיוחד באציו, את עצמו כילד.

ציוד וכישורים

"יש לך אוסף מיוחד של יכולות, ג'ובאני."
―רודריגו בורג'ה.

הלהב החבוי של ג'ובאני.

ג'ובאני היה מתנקש מנוסה ולוחם זריז, בעל ידע רחב בטכניקות המתנקשים. הוא היה אומן ריצה חופשית כמו שבניו יהיו, ונהג להשתמש בכישורים אלה כאשר היה צריך לעקוב אחר מטרותיו. בין טכניקות הריצה החופשית שידע היו טיפוס קירות וקפיצה ארוכה.

בתור מתנקש, ג'ובאני לבש גלימת מתנקשים סטנדרטית, חרב, להב קצר, לפחות שני סכיני הטלה ולהב חבוי. רוב נשקיו לבסוף עברו לאציו, אשר השתמש בהם עד תחילת שנת 1500, עת איבד אותם בזמן המצור על מונטריג'וני. הלהב החבוי של ג'ובאני נשבר באחד מקרבותיו האחרונים נגד אנשיו של בורג'ה, אך הלהב תוקן באותה שנה, לארח מותו, על ידי לאונרדו דה וינצ'י.

ג'ובאני נלחם באנשיו של רודריגו בורג'ה.

בתור לוחם, ג'ובאני היה מסוגל להחזיק על שלו כנגד מספר אויבים באותו זמן. הוא הצליח להביס בקלות שלושה משומריו ראשו של רודריגו בפירנזה - הרג שניים וחטף את השלישי לתחקירים. הוא גם הצליח להביס ארבעה חיילי בורג'ה לבדו ברומא, והיה גם מסוגל להמשיך לרדוף ולחסל את רודריגו עם החשמנאי לא היה זורק סכין לעבר בטנו של ג'ובאני. בקרבות שלו, ג'ובאני העדיף להשתמש בחרב על פני כלי נשק אחרים, ולרוב היה משתמש בלהב החבוי שלו כדי לרסן מטרות, אך לפעמים היה משלב בין שני הנשקים כדי להכניע את אויביו.

מאחורי הקלעים

• "ג'ובאני" הוא שם איטלקי ועברי שפירושו הוא האל הוא נדיב". "אודיטורה" היא המילה האיטלקית ל"מבקר" או "מאזין".

ציוד וכישורים

• ג'ובאני ידע על יכולת "ראיית הנץ" של אציו, אך לא יודע עם גם הוא היה בעל אותה יכולת.
• ג'ובאני השאיר את גלימת המתנש שלו לאציו; אך באמונת המתנקש: שושלת הגלימה היא חסרת הברדס דמוי הנץ של המתנקשים, וחסרים לה פרטים נוספים.
• החרב שג'ובאני שמר לאציו הייתה חרב פשוטה, אך בסצנה שבה ג'ובאני ובניו מתים החרב השתנתה לחרב סורית עתיקה.
• באמונת המתנקש: רנסאנס, לאחר מותו של ג'ובאני, מריו אמר לאציו שהלהב החבוי של ג'ובאני היה אוצר משפחתי שעבר מאב לבן והוא נשבר בעימות שבו ג'ובאני היה מעורב "לפני שנים רבות", והוא מעולם לא הצליח למצוא נפח מיומן או אמין מספיק כדי לתקן את הלהב.
  • באמונת המתנקש: שושלת מתגלה שהלהב נשבר ימים אחדים לפני תחילתו של המשחק אמונת המתנקש 2.

מוות

• ג'ובאני מת בגיל ארבעים: אותו הגיל שבו אציו התעמת והביס את רודריגו בורג'ה בכספת הוותיקן שברומא בשנת 1499.
• באמונת המתנקש: רנסאנס ג'ובאני היה אחרון בני האודיטורה שנתלה. הוא קרא לאוברטו בוגד וטען כי מותם יינקם, בין שאר הדברים, לפני שהחבל נכרך סביב צווארו והוא מת. באמונת המתנקש 2 כל בני האודיטורה נתלים באותו זמן וג'ובאני לא מספיק לסיים את המשפט.

הופעות

• אמונת המתנקש: שושלת
• אמונת המתנקש 2
• אמונת המתנקש: רנסאנס
• אמונת המתנקש: פרויקט מורשת (אזכור)
• אמונת המתנקש: אחווה (פלאשבק)
• אמונת המתנקש: תגליות (אזכור)
• אמונת המתנקש: גחלים (אזכור)

גלריה

ג'ובאני אודיטורה, כפי שהוא מוצג במאגר הנתונים של האנימוס.

איור של ג'ובאני.

ג'ובאני, כפי שמוצג בתחילת אמונת המתנקש: שושלת.

הגלימה של ג'ובאני.

מריה מטפלת בפצעיו של ג'ובאני.

מקורות

• אמונת המתנקש: שושלת
• אמונת המתנקש 2
• אמונת המתנקש: רנסאנס
• אמונת המתנקש: אנציקלופדיה